איך קוראים ומנתחים שיר לבגרות (ניתוח מלא)

שלבים:

• קריאה ראשונית. 'ספיגה' של השיר.
• זיהוי סוג השיר אם רלוונטי.
• סימון מלים וביטויים לא מובנים.
• מפת אסוציאציות – כל דבר שעולה בראש. 'זה מזכיר לי ...'.
• קריאת שורה שורה וזיהוי דרכי עיצוב (=אמצעים אמנותיים) מתוך רשימת האמצעים האמנותיים.
• שאילת שאלות – שואלים כמה שיותר שאלות בקשר לשיר ולבחירות של המשוררת.
• העלאה ובדיקה של השערות שעלו לגבי משמעות השיר ביחס לאמצעים האמנותיים.
• סיכום.

הערות:

* הרבה פעמים יש נטייה לחפש משמעות לשיר בשלב מאוד מוקדם – תופסים מילה, תחושה, ובונים ממנה סיפור. כדאי לחכות עם הפרשנות, ולהיצמד לטקסט כמה שיותר – שכל שלב בפרשנות שאתם בונים\ות יהיה קשור למשהו (דרך עיצוב) שרואים בשיר.

* הרבה שירים מתחילים לא מובנים (בקריאה הראשונה) ונשארים לא לגמרי מובנים גם אחרי הרבה קריאות, (וגם אחרי ניתוח). זה חלק מהיופי בשירה. לא כל דבר חייב להיות מובן כדי לייצר חווייה משמעותית. לפעמים היופי נמצא בעושר הפרשנויות השונות שאפשר להעלות, לפעמים בעושר הדימויים הסותרים שרבים אחד עם השני, בבלבול המיוחד והאישי שהשיר יוצר בעת קריאה. (כמו אנשים מסוימים).

* ההבנה שבשירה כל שורה, מילה, פסיחה, כל פרט, חשובים עד מאוד. המשוררת בוחרת כל פרט, באופן מוקפד ומודע. אחת השאלות החשובות והעוזרות להבנה בשירה היא: למה המשוררת בחרה דווקא את המילה\דימוי\פסיחה\חרוז הזה ולא אחר?

* לפעמים הכרת הרקע של המשורר\ת עוזר להעלות פרשנויות נוספות.

* שירים הם דחוסים מבחינת מידע. בגלל שכל מילה חשובה, וכמעט כל מילה מתקשרת או למשהו אחר בשיר, או למשהו אחר בעולם (דימויים, ארמזים, קונוטציות), השיר בעצם בנוי לגובה – על הדף הוא לוקח מעט מאוד מקום אבל כשמנתחים אותו, מגלים עוד ועוד רבדים ונוצר מגדל גבוה, לפעמים מאוד גבוה. מעצם צורת הניתוח של שירים, שמחפשת את הדברים האלו – נוצר עומק. ככה אפשר לכתוב 30 עמ' על שיר של 5 שורות.


רשימת אמצעים אמנותיים.